החלטה בתיק בע"ח 14914-06-11

בבקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ

ההליך

1.                  בפני בקשת המבקש / הנאשם לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב תשמ"ב - 1982, להמציא לו את המידע והמסמכים הבאים:

א.        הרישום הפלילי של 4 המתלוננים: עזרא נאווי, אסף שרון, דניאל דוקורביץ ואלעד אורין (להלן: המתלוננים), לרבות רשימת התיקים הפתוחים במחוזות ש"י וירושלים, שגם בהם המתלוננים הנ"ל מופיעים כמתלוננים.

ב.         את מספרי הת.פ. באם הוגשו בתיקים הנ"ל כתבי אישום.

ג.         באם לא הוגשו בתיקי הפ"א הנ"ל כתבי אישום - מבוקש לקבל מידע על מהות התיק.

ד.         הנימוקים לסגירת התיקים שנפתחו נגד המתלוננים באותו אירוע ונסגרו מחוסר ראיות.

ה.         את קלטת צילום האירוע הנמצאת בידי ערוץ 2 שחלקים ממנה מובאים ככתבה ערוכה בחומר החקירה.

טענות המבקש

2.      נגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירות תקיפה ואיומים, ובכוונתו להוכיח בתיק העיקרי את טענתו כי חשש שהמתלוננים הינם מחבלים המנסים לפגוע בתושבי השכונה, שכן המתלוננים שהשתתפו באירוע התפרעות ליד בית משפחת ג'עברי, ניסו לפרוץ לשכונת מגוריו, תוך שטיפסו מעל הגדר ולא נכנסו דרכה. המבקש ניסה למנוע את כניסתם לשכונתו תוך שנעל את השער, הזהירם לבל יכנסו, הכה באגרופיו את ידי המטפסים, וכשהצליחו להיכנס, הכה ודחף שנים מהם.

לצורך הוכחת טענותיו אלה זקוק המבקש לרישום הפלילי של המתלוננים ולכל החומר המצוין בבקשה, כדי לעמוד על מהימנותם ולהוכיח היותם פרובוקטיביים מקצועיים, שכל עניינם לעורר פרובוקציות בהגיעם לחברון ולרדת לחיי היהודים בעיר.

3.      מתקציר התיק והודעות המתלוננים עולה כי המתלוננים עצמם נחקרו בתיק זה בגין התנהגות פרועה במקום ציבורי והפרעה לשוטר, שלושתם סרבו לשתף פעולה בחקירה ושתקו בהיותם בגדר חשודים, אך למרות זאת התיק נגדם נסדר מחוסר ראיות.

4.      אמנם המתלוננים טוענים כי הם הגיעו לתחנת המשטרה כדי לקחת משם את חברם ששוחרר מעיכוב אך נותר שם, אך מנגד המבקש טוען כי הם ניסו לפרוץ לשכונה למרות שיכלו להיכנס מהשער כאחד האדם, ולהבנתו הם ניסו לפגוע בתושבי השכונה היהודית. כשהמתלונן עזרא נאווי, הצליח להיכנס, המבקש דחפו ובהתנהגותו ניסה למנוע מהמתלוננים ביצוע פיגוע. לפיכך, המבקש טוען כי פעל מתוך הגנה עצמית ולא יזם פגיעה.

         תגובת המשיבה

5.      המשיבה מתנגדת לבקשה, לטענתה החומרים המבוקשים אינם נמנים על חומר חקירה, וחשיפת הרישום הפלילי של המתלוננים תפגע קשה בזכותם לפרטיות, המבקש לא הצביע על עניין ספציפי עפי"ו הר.פ. של המתלוננים יערער את אמינותם, ולטענתה מכל מקום על הנאשם להתייחס למהימנות המתלוננים בחקירתם הנגדית בהליך העיקרי, ולבסוף זכות המתלוננים לשמירה על פרטיותם גוברת על דרישת הנאשם לגלותו בפניו  את רישומם הפלילי תוך פגיעה קשה בפרטיותם במסגרת זכותו להליך הוגן.

      דיון

א.      באשר לגילוי הר.פ. של המתלוננים

6.      נפסק כי יהא ראוי לגלותו כשבחומר המבוקש קיים סיכוי שהנאשם ימצא בו את הגנתו, ובלבד שקיים יסוד של ממש לסברת הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו. על כך עמדה כב' השופטת ביניש בבש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 376, 382-381:

"תכליתה של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה היא לאפשר לו לקיים את הזכות למשפט הוגן, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר 'חומר חקירה', ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי, הינו 'חומר חקירה' כמשמעותו בחוק... אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול-דעתו המקצועי ".